Vayedaber

נִיחָא מֵי קֵילוֹן. מֵי גְשָׁמִים. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. גָּֽזְרוּ מֵי גְשָׁמִים מִפְּנֵי שֶׁהֵן כְּמֵי קֵילוֹן. רִבִּי בִּיסְנְא בְשֵׁם רִבִּי לָא. לֹא שָׁנוּ אֶלָּא בַּמּוֹעֵד. הָא בַשְּׂבִיעִית מוּתָּר. מַה בֵין שְׁבִיעִית מַה בֵין מוֹעֵד. שְׁבִיעִית עַל יְדֵי שֶׁהִיא מוּתֶּרֶת בַּמְּלָאכָה הִתִּירוּ בֵּין דָּבָר שֶׁהוּא טָרִיחַ בֵּין דָּבָר שֶׁאֵינוֹ טָרִיחַ. מוֹעֵד עַל יְדֵי שֶׁהוּא אָסוּר בַּמְּלָאכָה לֹא הִתִּירוּ אֶלָּא דָבָר שֶׁהוּא אָבֵד וּבִלְבַד דָּבָר שֶׁאֵינוֹ טָרִחַ. וְאִית דְּבָעֵי מִישְׁמְעִינָה מִן הָדָא. שְׁבִיעִית עַל יְדֵי שֶׁזְּמַנָּהּ מְרוּבָּה הִתִּירוּ. מוֹעֵד עַל יְדֵי שֶׁזְּמַנּוֹ קָצוֹר אָֽסְרוּ. אוֹתָן שִׁבְעַת יָמִים הָאַחֲרוֹנִים לֹא מִסְתַּבְּרָא מֵיעַבְדִּינוּן כְּשִׁבְעַת יִמֵי הָרֶגֶל וְיִהְיוּ אֲסוּרִין.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

אותן שבעת ימים האחרוני' של שביעית. לא מסתברא שנעשה אלו ימים האחרונים כשבעת ימי הרגל שהרי זמן קצר הוא ויכול להמתין ודרך בעיא היא אי מסתברא לומר כן. וחסר כאן והתם מסיים אשכח ותני מרביצין בעפר לבן בשביעית א''ל לא במועד דברי רבי שמעון וראב''י אוסר וכלומר דשמע מינה דכנגד הימים שאסור במועד מותר בשביעית לרבי שמעון ולראב''י אסור:

ואית דבעי נשמעינה. להחילוק בין מועד לשביעית מן הדא טעמא לפי ששביעית זמנה מרובה ואם ימתין מלהרביץ כל השנה יפסידו האילנות ולפיכך התירו אבל מועד שזמנו קצר ימתין עד לאחר המועד:

מה בין שביעית וכו'. גרסינן להא לעיל בסוף פ''ב דשביעית אהא דקתני התם מרביצין בעפר לבן בשביעית כדי שלא יפסדו האילנו' לא התירו אלא דבר שהוא אבד וכו'. כצ''ל וכן הוא שם:

לא שנו. הא דאסרו להשקות ממי גשמים וממי קילון דוקא במועד הא בשביעית מותר. כדמפרש ואזיל לטעמא:

גזרו מי גשמים מפני שהן מכונסין כמי קילון. ואי שריית בהא אתי למישרי נמי בהא:

מי גשמים. בריכה מלאה ממי גשמים אמאי לא:

ניחא מי קילון. דקתני במתני' דאין משקין מהן משום דאיכא טירחא יתירא לדלות מן הקילון שהוא בור. עמוק הרבה:

הלכה: מַשְׁקִין בֵּית הַשְּׁלָחִין כול'. נִיחָא מַעְייָן שֶׁלֹּא יָצָא כַתְּחִילָּה. מַעְייָן שֶׁיּוֹצֵא כַתְּחִילָּה. וְלֹא טָרִיחַ הוּא. אֶלָּא כְרִבִּי מֵאִיר. דְּרִבִּי מֵאִיר אָמַר. מַשְׁקִין מִמֶּנּוּ אֲפִילוּ שְׂדֵה בֵית הַבַּעַל. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. דִּבְרֵי הַכֹּל כְּשֶׁהָיָה אֶחָד וְנַעֲשֶׂה שְׁנַיִם אוֹ שֶׁהָיוּ מֵימָיו מוּעֲטִין וְנִתְבָּֽרְכוּ. וְתַנֵּי כֵן. מַעְייָן שֶׁיָּצָא כַּתְּחִילָּה מַשְׁקִין מִמֶּנּוּ אֲפִילוּ שְׂדֵה בֵית הַבַּעַל. דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. אֵין מַשְׁקִין מִמֶּנּוּ אֶלָּא שְׂדֵה בֵית הַשְּׁלָחִין שֶׁחָֽרְבָה. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי מֵאִיר מַשְׁקִין מִמֶּנּוּ דָּבָר שֶׁאֵינוֹ אָבֵד. וְדָבָר שֶׁהוּא טָרִיחַ. עַל דַּעְתוֹן דְּרַבָּנִן אֵין מַשְׁקִין מִמֶּנּוּ אֶלָּא דָבָר שֶׁהוּא אָבֵד וּבִלְבַד דָּבָר שֶׁאֵינוֹ טָרִיחַ. אָבֵד וְטָרִחַ מָה אָֽמְרֵי בָהּ רַבָּנִן. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. כָּל שֶׁהִיא פְסֵידָה וְהוֹלֶכֶת זוֹ הִיא בֵּית הַשְּׁלָחִין. 1b עָֽמְדָה מִלְּהַכְחִישׁ זוֹ בֵית הַבַּעַל. מַחְלוֹקֶת דְּרִבִּי מֵאִיר וַחֲכָמִים. עַד כַּמָּה תִשְׁהֵא וְתֵיעָשֶׂה בֵית הַשְּׁלָחִין. עַד כְּדֵי שֶׁתִּשְׁהֵא שְׁנַיִם שְׁלֹשָׁה יָמִים קוֹדֶם לָרֶגֶל. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. קבריי נְגַב קוֹמֵי מוֹעֲדָא תְּלָתָא יוֹמִין. חָזַר בְּמוֹעֲדָא. אֲתַא עוֹבְדָה קוֹמֵי רַב חוּנָה וְאָמַר. אִילֵּין דְּאַכְחֲשִׁין יִשְׁתְּייָן. אִילֵּין דְּלָא אַכְחֲשִׁין לָא יִשְׁתִּיִין. רִבִּי יוֹנָה וְרִבִּי יוֹסֵי הוֹרוּן בְּהָדָא מְקֵרֶת דְּצִילַּייָא דַהֲווָת זֵרִיעָה סְעָרִין מֵיחַצְדִּינוּן בְּמּוֹעֲדָא דְּלָא יִפְקְעָן וְיֵיבְדָו.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

הורון בהדא מקרת דצילייא. בקעה אחת במקום צילייא שהיתה זרועה שעורין והגיע זמנה להקצר והורי ר' יונה ור' יוסי לקצרן במועד כדי שלא יבקעו מחמת היבשות ויאבדו דכל דבר אבד מותר לעשות במועד:

חברייא. שדה של חברייא נגב קומי מועדא תלתא יומין שנגבה מחמת שלא באו לה מים וחזר במועדא שחזרו המים אליה ואתא עובדא קומי רב הונא אם מותר להשקותה מהמעין שחזר להיות נמשך ואמר רב הונא אילין זרעים דאכחשין שנראין כחושין מחמת שגנב המעין ישתיין אותן. מותר להשקותן שלא יפסדו לגמרי ואלין דלא אכחשין לא ישתיין וש''מ דכל שנראית כחושה מחמת שנגבה ג' ימים קודם הרגל משקין אותה במועד:

עמדה. מלהכחיש. שלא נראית כחושה ונפסדת מחמת שאין לה השקאה זו נקראת בית הבעל ומחלוקת דרבי מאיר וחכמים היא אלמא דבדבר אבד לחוד תליא מילתא. עד כמה תשהא ותיעשה בית השלחין. כמה זמן קודם הרגל צריך שתשהה בחורבתה שתהא נקראת בית השלחין לענין שיהא מותר להשקותה במועד אם עד כדי שתשהה ב' וג' ימים קודם לרגל ותראה כחושה:

נשמעינה מן הדא. עובדא:

גמ' ניחא מעין שלא יצא בתחל'. שכבר היה שפיר הוא שמשקין ממנו אלא מעין שיצא עכשיו בתחלה אמאי שרי ולא טריח הוא בתמיה ניחוש דילמא אתי לאינפולי ואזיל וטרח טירחא יתירא:

אלא מתני' כר''מ היא. דס''ל מעין שיצא בתחלה משקין ממנו אפי' שדה בית הבעל בדאמר בתוספתא ריש מכלתין ומייתי לה לקמן ולר''מ לא חיישינן למידי:

אמר ר' יוסי. לא היא דאיכא למימר דברי הכל היא מתני' ואפי' לחכמים דפליגי לקמן על ר''מ דמיירי שהיה מעין אחר שיצא כבר ועשאו עכשיו שנים או שהיה מימיו מועטין ונתברכו לצאת יותר בהרווחה וזהו דקרי ליה שיצא בתחלה כלומר שיצא עכשיו בהרווחה טפי הלכך לא חיישינן דילמא אתי לאינפולי:

ותני. בתוספתא שם דפליגי ר''מ וחכמים בזה כדאמרן:

שחרבה מן המים. וצמאה לכך:

על דעתי' דר''מ וכו'. ומפרש לפלוגתייהו דלר''מ משקין ממנו אף דבר שאינו אבד כמו שדה בית הבעל ואפילו היא דבר שהוא טריח שיצא בתחלה ולרבנן אין משקין ממנו אלא דבר שהיא אבד כמו בית השלחין שאבד ובלבד דבר שאין טריח כלומר דליכא למיחש לטירחא יתירא וכדמוקי ר' יוסי שהיה אחד ונעשה שנים וכו':

אבד וטרח. אם הוא בית השלחין שהוא דבר האבד ויש בו חשש טירחא מה אמרו בה רבנן אם תרתי דוקא בעו שיהא דבר אבד וליכא ביה טירחא או דילמא דבר אבד בלחוד סגי:

נישמעינה מן הדא. דתנינן בברייתא כל שהיא פסידה והולכת שרואין אותה הולכת ונפסדה כשאין משקין אותה זו היא בית השלחין ומשקין אותה במועד:

משנה: רִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר אֵין עוֹשִׂין אֶת הָאַמָּה בַּתְּחִילָּה בַּמּוֹעֵד וּבַשְּׁבִיעִית וַחֲכָמִים אוֹמְרִים עוֹשִׂין אֶת הָאַמָּה בַּתְּחִלָּה בַּשְּׁבִיעִית וּמְתַקְּנִין אֶת הַמְּקוּלְקֶלֶת בַּמּוֹעֵד. וּמְתַקְּנִין אֶת קִילְקוּלֵי הַמַּיִם שֶׁבִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְחוֹטְטִין אוֹתָן. וּמְתַקְּנִין אֶת הַדְּרָכִים וְאֶת הָרְחוֹבוֹת וְאֶת מִקְווָוֹת הַמַּיִם וְעוֹשִׂין כָּל צוֹרְכֵי הָרַבִּים וּמְצַייְנִין אֶת הַקְּבָרוֹת וְיוֹצְאִין אַף עַל הַכִּלְאַיִם׃

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

מתני' ר' אלעזר בן עזריה אומר אין עושין את האמה. אותן חריצים שעושין בקרקע סביב השדות וקורין אמה לפי שהן רוחב אמה ברום אמה ואין עושין אותן בתחלה שלא היתה מעולם ורוצה לעשותה עכשיו לא במועד משום טירחא ולא בשביעית. מפני שנראה כעודר קרקע בשביעית:

וחכמים אומרים עושין את האמה בתחלה בשביעית. שאם לא ישקה יפסידו כל האילנות שבשדה ומתקנין את המקולקלות במועד שאם נפל עפר לתוכה ואינה מקלחת מתקנין אותה אבל אין עושין אותה בתחלה במועד והלכה כחכמים:

ומתקנין את קלקולי המים שברשות הרבים. מים המכונסין בגומות לשתות מהן ואפי' אין רבים צריכין להם עכשיו משום שדבר הצריך לרבים אינו נגמר אלא בשעת הבטילה דדמיא לקדירא דבי שותפי' ואם לא יעשו אז לא יעשו לעולם:

וחוטטין אותן. מנקין ומוציאין מתוכן הצרורות והקסמין והעפרורית שנפלו בהן:

ועושין כל צרכי הרבים. כמפורש בריש פ''ק דשקלים:

ומציינין. עושין ציונין על הקברות שהיו ממחין בסיד ושופכין לסימן לעוברי דרכים שלא יעברו במקום טומאה:

ויוצאין. שלוחי ב''ד במועד אף על הכלאים שכרן מתרומת הלשכה נשכרין בזול בימי מועד מפני שהן בטלין:

וְאֵין עוֹשִׂין עוּגִיּוֹת לַגְּפָנִים׃ אֵילּוּ הֵן עוּגִיּוֹת אֵילּוּ הֵן הַבָּדִידִין שֶׁבָעִיקָּרֵי אֵילָּנוֹת. כַּיי דְתַנִּינָן תַּמָּן. יַד הַבָּדִיד אַרְבָּעָה.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

אלו הן הבדודין שבעיקרי אילנות החפירות שעושין סביב עיקרי אילנות שיתמלאו ממי הגשמים ויהו משקין העיקרין:

כהאי דתנינן תמן. בפכ''ט דכלים דקחשיב התם מה שהוא חיבור להכלים וקתני יד הבדיד ארבעה והוא הכלי ברזל שבו חופרין גומות סביבות האילן כדי שיחזיקו מימיהן ועל שם הגומות שנקראו בדידין נקרא הכלי החופר בהן בדיד:

רִבִּי יִרְמְיָה בָעֵי. מֵי תַמְצִיּוֹת שֶׁלֹּא פָֽסְקוּ מָה הֵן. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. אֵילּוּ הֵן מֵי תַמְצִיּוֹת. כָּל זְמַן שֶׁהַגְּשָׁמִים יוֹרְדִין וְהֶהָרִים בּוֹצְצִין. פָּֽסְקוּ גְשָׁמִים אַף עַל פִּי שֶׁהֶהָרִים בּוֹצְצִין הֲרֵי הֵן כְּמֵי תַמְצִיּוֹת. פָּֽסְקוּ מִלִּהְיוֹת בּוֹצְצִין הֲרֵי הֵן כְּמֵי גֵּבִייִם. עַד אֵיכָן. חִייָה בַּר בּוּן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. עַד כְּדֵי שֶׁתִּפְרַח חברית. רִבִּי לָֽעְזָר בֵּירִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי תַנְחוּם בֵּירִבִּי חִייָה. עַד כְּדֵי שֶׁייֵעָשׂוּ כְּרַגְלֵי הָאַווָז. רִבִּי יִרְמְיָה בָעֵי. פָּֽרְחָה חברית וְלֹא פָֽסְקוּ. לְמַפְרֵיעוֹ הוּא נַעֲשֶׂה כְּמַעֲייָן אוֹ מִכָּן וְלָבֹא. לֵיי דָא מִילָּה. הִטְבִּיל בּוֹ מַחֲטִים וְצִינּוֹרוֹת. אִין תֵּימַר. לְמַפְרֵיעוֹ הוּא נַעֲשֶׂה מַעֲייָן. טָהֲרוּ. אִין תֵּימַר. מִכָּן וְלָבֹא. לֹא טָהֲרוּ. רִבִּי לָֽעְזָר בֵּירִבִּי יוֹסֵי שָׁאַל. 2a אִילֵּין אגַטַרַגְייָא מָה אַתְּ עֲבִיד לוֹן. כְּמֵי קֵילוֹן אוֹ אֵינָן כְּמֵי קֵילוֹן. בְּרֵיכָה שֶׁנִּתְמַלְאֵת מִן הַמַּעֲייָן וְהִפְסִיק הַמְּעַייָן מִתּוֹכָהּ מָהוּ לְהַשְׁקוֹת מִמֶּנָּה. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. אֲבָל אֵין מַשְׁקִין לֹא מִמֵּי הַגְּשָׁמִים וְלֹא מִמֵּי הַקֵּילוֹן. מָה אֲנָן קַייָמִין. אִם בְּשָׁעָה שֶׁהַגְּשָׁמִים יוֹרְדִין. וַהֲלֹא כְמוּשָּׁקִין לַיָּם הַגָּדוֹל הֵן. אֶלָּא כִי נָן קַייָמִין בְּשָׁעָה שֶׁפָּֽסְקוּ גְשָׁמִים. אִם בְּשָׁעָה שֶׁפָּֽסְקוּ גְשָׁמִים לֹא כִבְרֵיכָה שֶׁנִּתְמַלְאֵת מִן הַמַּעֲייָן וְהִפְסִיק הַמְּעַייָן מִתּוֹכָהּ הִיא. וְאַתְּ אָמַר. אֵין מַשְׁקִין מִמֶּנָּה. הָדָא אָֽמְרָה. בְּרֵיכָה שֶׁנִּתְמַלְאֵת מִן הַמַּעֲייָן וְהִפְסִיק הַמְּעַייָן מִתּוֹכָהּ אֵין מַשְׁקִין מִמֶּנָּה. בְּרֵיכָה שֶׁנִּתְמַלְאֵת מִן הַקֵּילוֹן וְהִמְשִׁיךְ הַמְּעַייָן לְתוֹכָהּ מָהוּ לְהַשְׁקוֹת מִמֶּנָּה. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. שְׂדֵה בֵית הַשְּׁלָחִין שֶׁנִּיטּוֹפָה לְתוֹךְ שְׂדֵה בֵית הַשְּׁלָחִין אַחֶרֶת מַשְׁקִין מִמֶּנָּה. אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה וְעוֹדָהּ מְנַטֶּפֶת. וְכִי מַחְמַת הַנִּיטּוּף הִיא יְכוֹלָה לְהַשְׁקוֹת. לֹא מַחְמַת עַצְמָהּ שֶׁהִיא מְלֵיאָה. וְאַתְּ אָמַר. מַשְׁקִין מִמֶּנָּה. הָדָא אָֽמְרָה. בְּרֵיכָה שֶׁנִּתְמַלְאֵת מִן הַקֵּילוֹן וְהִמְשִׁיךְ הַמְּעַייָן לְתוֹכָהּ מַשְׁקִין מִמֶּנָּה. וְתַנֵּי שְׁמוּאֵל כֵּן. הַפוסקון וְהַבְּרֵיכָה שֶׁמִילָּאָן קוֹדֶם לָרֶגֶל לֹא יַשְׁקֶה מֵהֶן בָרֶגֶל. אִם הָֽיְתָה אַמַּת הַמַּיִם עוֹבֶרֶת בֵּינֵיהֶן מַשְׁקֶה מֵהֶן וְאֵינוֹ נִמְנַע.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

בריכה. מלאה מים שנתמלאה ממי הקילון ואחר כך המשיך המעיין לתוכה שירדו המים מן המעין לתוכה מה להשקות ממנה:

נישמעינה מן וכו'. שניטופה המים ממנה וירדו לתוך שדה בין השלחין האחרת משקין ממנה על כל פני השדה וא''כ ה''ה נמי כשהמשיך מן המעיין לתוך הבריכה:

אמר ר' ירמיה. דאין ראיה מכאן דאיכא למימר ועודה מנטפת מן בית השלחין הראשונה לתוכה מיירי ולית כאן לחוש שמא יפסקו אבל בהמשיך המעיין לתוכה איכא למיחש שמא יפסקו המים הנמשכין:

וכי וכו'. ודחי הש''ס להא דר' ירמיה וכי מחמת הניטוף טיפין טיפין לתוכה יכולה היא להשקות כל השדה מן הטיפין אלא ודאי לאו דבהכי מיירי שכבר נתמלאה מחמת שניטוף לתוכה ומחמת עצמה שהיא מלאה עכשיו ובכה''ג את אמר משקין ממנה א''כ הדא אמרה וכו' דגם בבריכה הדין כן:

ותני שמואל בהדיא כן. הפוסקין אלו הן הצינורות הנמשכין ועל שם שמצוי היא שהן נפסקין נקראו הפוסקין:

לא ישקה מהן ברגל. שמא יפסקו ואיכא טירחא יתירא לדלות מהן כמו מי קילון:

אם היתה אמת המים עוברת ביניהן וכו'. דליכא למיחש שמא יפסקו וה''נ מכיון שהמשיך המעיין לתוכה לא חיישינן למידי:

מה אנן קיימין. במאי עסקינן להא אם בשעה שהגשמים יורדין אמאי לא והלא הן כמושקין מחוברים לים הגדול שהרי הגשמים יורדין זא''ז ואין כאן טירחא להשקות מהן אלא ודאי בשעה שכבר פסקו הגשמים מיירי והשתא אם בשעה שפסקו הגשמים הוא וכי זה לא כבריכה וכו' ואת אמרת אין משקין ממנה א''כ הדא אמרה וכו' דנמי אין משקין ממנה דגזרינן משום מי קילון:

והפשיק המעיין מתוכה. שפסקו מים הנמשכין מן המעיין לתוכה מהו להשקותה ממנה במועד:

מה את עביד לון. אם דינן כמו קילון ואין משקין מהן במועד או דילמא אינן כמו קילון הואיל וליכא בהו טירחא יתירא לדלות מהן כמו במי קילון ולא איפשיטא:

אילין אגטרגטייא. זהו מים הנמשכין על פני המחיצות הבנין כעין שעושין ברחיים של מים ונקרא סוסטירנא:

הטביל בו. באותן מי גשמים מחטין וצינורות מקודם שנראו בהן כעין תפוחים עליהם והשתא נ''מ לדינא איכא דאין תימר למפרע הוא נעשה כמעין א''כ טהרו אף על פי שלא היה בהן כשיעור ארבעים סאה שהמעין מטהר בכל שהוא ואין תימר מכאן ולהבא לא טהרו אותן שהטביל בו מקודם לכן ולא איפשיטא הבעיא:

פרחה הכרית ולא פסקו. שרואין כעין תפוחים על פני המים וזהו נקרא לא פסקו הגשמים כדאמרן ומיבעיא ליה אם למפרע הוא נעש' כמעיין ודינו לטהר בכל שהוא כדין המעין או מכאן ולהבא ונ''מ כדמפרש ואזיל ליידא מילה. לאיזה דבר נ''מ:

עד כדי שיעשו כרגלי האווז. כשהטיפות גשמים תוכפין זו אחר זו נעשו כמין רגלי האווז על פני המים:

עד כדי שתפרח הכרית. כרית הוא שם מקום ולסימן הוא דנקט ודוגמתו שנינו בפ' הקומץ רבה גבי מעשה המנורה כפתורים למה הן דומים כמין תפוחי הכרתים וכלומר שתפרח על פני המים כמין תפוחים כדרך שנראה בירידת גשמים מרובים וזהו כשלא פסקו הגשמים ויורדין בטיפות גדולות זו אחר זו ונזכר זה למעלה במס' תרומות בפ''ח בהלכה ו' ושם כתוב עד כדי תפוח הכרית והנכון כדי שתפרח כמו שכתוב כאן:

עד איכן. נקרא לא פסקו הגשמים:

פסקו גשמים. אעפ''י שעדיין ההרים בוצצין הרי הן כמי תמציות שפסקו ודינן כמו שנשנה שם. הרי הן כמי גבים. כמי גשמים המכונסין בחפירות. מלשון מים מגבא. וכדינן שם לענין המקואות כך דינן כאן לענין להשקות מהן במועד דכל זמן שלא פסקו אינן כהמכונסין בחפירות ואינן דומין למי קילון כדתנינן במתני' דלגזור בהן משום מי קילון:

גבי מעלות במקואות זו למעלה מזו וכו' כדתנינן במתני' פ''א דמקואות. וההרים בוצצין. מבצבצין וזוחלין ואלו הן מי תמציות שלא פסקו:

נישמעינה מן הדא. דתנינן בתוספתא דמקואות:

מי תמציות. מי גשמים המאמנין מן ההרים שלא פסקו הגשמים מה הן דינן לענין משקה מהן במועד:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source